יום שישי כ"ט בנומבר, בירושלים קר וצלול כמו שרק בירושלים יכול להיות.
 |
| צילום שלי, הכניסה לבית המצורעים |
בעל, אמא ותינוק צועדים במורד רחוב דוד מרכוס אל בית החולים הנסן- בית המצורעים.
נכנסים דרך שער לגן שבטח היה יפיפה בזמנו, עם השקייה שהתבססה על הזרמת מים בתעלות קטנות. עכשיו הכל יבש ורק עצי דקל וכמה קקטוסים מקשטים אותה. היא עדיין יפה.
 |
| צילום שלי, חצר פנימית |
בכניסה לבית ול
תערוכה קרנטינה יש טקסט ארוך ומפוצץ על התערוכה בהקשר של המקום, דיבור על מצב של הסגר, בדידות, ניתוק וכו... אותי זה לא שכנע. אילולא צילום יפיפה בתוך קופסאת אור של עמית ברלוביץ לא הייתי ממשיכה להסתכל.
שאר העבודות היו עבודות וידאו, מכיוון שאיני מבקרת מקצועית כלל אני לא יכולה להסביר באופן מושכל מדוע כל כך השתעממתי. אז נשאיר את זה בזה.
השיפוץ של בית החולים מאוד יפה, שכחו כמה צינורות מכוערים בחזית ונראה שנגמר הכסף בדיוק כשהיה צריך נגיעות אחרונות, סה"כ מבנה מרשים, תערוכה...לא בשבילי.
 |
| צילום שלי, חדר לדוגמה |
אם הגעתם כבר עד תאטרון ירושלים או סתם הסתובבתם באזור כנסו להתרשם, מי יודע אולי התערוכה כבר תתחלף.
טוב שהרמנו את רוחנו עם מרק קובה סלק ב
"לינק" ואח"כ ביקרנו את סבתא וסבא באבו-תור היפה.
 |
| מחוץ למסגרת "החלל הקונבנציונאלי" |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה