דרך כוכב בעיני הסבתא

סבתא סבינה וסבא אלי מתארחים בבלוג ומבקרים את התערוכה הקבוצתית שבה אני מציגה במוזיאון הרצליה לאומנות עכשווית:

שלום רוניני! היינו היום בתערוכה ובילינו שם למעלה משעתיים (נטו).

זאת ממש תערוכה מצוינת. למעשה הגעתי למסקנה שזאת תערוכה פמיניסטית הטובה ביותר שראיתי.

לדעתי כ70% מן העבודות הן של נשים והן עוסקות כנשים בכל הנושאים החשובים שבעולם. אינני יכולה לסבול את ה"פמיניזם" המתעסק כל הזמן בסקסואליות הנשית או מתבכיין על הסבל הנשי הנורא של ווסת ולידה או שומו שמיים ! ימי הנידה אצל נשות ישראל...

הנשים בתערוכה זו עוסקות במתח לעומת הרפיה, באמהות, הגזענות, בתוכן חיים שברירי ובעיקר ביופי הטמון בכל אלה. גם העבודה שלך מקבלת משמעות ראויה בתוך קונטקסט זה. מה אנו והמלחמות שלנו עושים לטבע ואיך הטבע, החזק מאיתנו, מנסה וגם מצליח לתקן את הקלקול. זה נכון לא רק לגבי שטחי אש, נכדתי, אלא בכלל לגבי צלקות בגוף ובנפש האדם.

סבא ואני מאד נהנינו מן התערוכה ושמחנו שנכדתנו לוקחת בה חלק. עלי והצליחי! סבא וסבתא שביד

"דרך כוכב" או במילים אחרות אני במוזיאון!!! 4.1.14

אי שם בשנת 2009 הבנתי שהמכינה ללמודי ביולוגיה זה פשוט לא בשבילי (כמה מולים? מה?). עזבתי בחיוך את אוניברסיטת תל אביב, חזרתי למלצר בקפה קפה פרדס-חנה (קפה קפה? נסגר מזמן..) ואמא שלי יצאה בקמפיין אומנותי וגררה אותי איתה לכל גלריה ומוזיאון אפשרי בישראל כפי שנהגה לעשות תמיד בחו"ל.

אפילו יאיר התרשם לחמש שניות

במוזיאון הרצליה הציגה התערוכה "בעקבות הזמן", תערוכה שעסקה בזיכרון ושיכחה. באותו יום החלטתי שמוזיאון זה ברשימת האהובים עלי (צמוד צמוד עם מוזיאון על התפר וגלריה דביר). אחרי יום בהרצליה ויום בתל אביב שבו גיליתי מי זה פאבל וולברג נפל דבר, אני הולכת ללמוד צילום!

מיונים למדרשה בבית ברל, מיונים לאקדמיה של ויצו, אנ דן דינו, החבר ילמד בטכניון והופ אני בחיפה.

ענתי באה לבקר

ואתמול ארבע שנים אחרי ההחלטה לעבור צד, לצאת מהארון הריאלי אל ההומני, סיימתי תואר ראשון (באוגוסט 2013) ואני חלק מתערוכה קבוצתית במוזיאון הרצליה לאומנות עכשווית.
התערוכה "דרך כוכב" תציג בין ה4.1.14-21.4.14 ואין מאושרת ממני.

מכיוון שאתמול הייתי עסוקה בלהתרגש, אני אחזור למוזיאון ואכתוב רשמים על התערוכה כולה.

נתראה בפוסט הבא
רוני