המשכן לאומנות עין חרוד- העמק הוא חלום

בוקר יום ראשון, סבתא, אמא ותינוק בדרך אל העמק.
חצי שעה, אנחנו במשכן לאומנות בעין חרוד.
בעז אכל לפני היציאה אז כל שנותר הוא להחליף חיתול מלא ולהתחיל להתרשם. 

אפרת שוילי- לא לפחד כלל 2003

בחלל המרכזי ובחדרים שמסביב מציגה תערוכת הצילום הרטרוספקטיבית של אפרת שוילי "נקודה מול נקודה עבודות 1992-2012". המשכן לאומנות, חלל מאוד מרשים, גבוה ומואר באור טבעי. הד של כנסייה כמעט כשברקע מתחילים לשמוע קולות ממיצב הווידאו לא לפחד כלל, חמש דמוית שרות משירי ארץ ישראל הטובה, חיתוך של תמונת פספורט על עמוד ברזל, הדמויות נראות כמו מכונות משונות, מגוחכות מעט. 

אפרת שוילי-בתים חדשים בישראל ובשטחים הכבושים

בסדרה בתים חדשים בישראל ובשטחים הכבושים (1992–1998), תצלומי שחור לבן של ערים נטושות, הצלמת מראה כיבוש/התיישבות (תלוי את מי תשאל) דרך אדריכלות צפופה ומשעממת. על הקיר ממול, לא במקרה, הסדרה שרים בקבינט הפלסטיני 2000, אותם צילמה שוילי (ולא סיימה בעקבות האינתיפאדה השנייה) בצורה שאפיינה פורטרטים מצולמים של ראשי ממשלה ישראלים בעבר.
סדרות נוספות שהוצגו, עסקו בעיצוב זיכרון השואה דרך סיפורי המשפחה שלה.


עבודותיה כולן עסקו בזהות ישראלית אותה היא בוחנת דרך צילום סטילס ווידאו. העבודות בעלות מסר בהיר, הרגשתי שיש לה על מה לדבר והיא רוצה שכולם יבינו. מצד אחד מאוד ביקורתית ומצד שני אמפתית לבעייתיות שבזהות הישראלית העכשווית.
התערוכה בנויה מקסים, מבנה החלל כאילו נולד לתערוכה הספציפית הזאת, הודות לאוצרת עדנה מושנזון.

בית הקפה "ביקלס" (ע"ש האדריכל שבנה את המשכן) היה סגור אז יצאתי להאכיל את בעז על הדשא בשמש הנעימה, לרגע חלמנו שאנחנו קיבוצניקים, זמזמנו "העמק הוא חלום", התגעגעתי לתקופה שלי ברפת קיבוץ גבע...ואז עלינו לאוטו הליסינג של סבא וחזרנו לכרכור.

תערוכה מצוינת
ככה פותחים שבוע

רוני