חגיגה של צילום במוזיאון תל אביב לאומנות

11:00 הגענו, אמא, סבתא אח וילד למוזיאון תל אביב לאומנות. הנקה זריזה פלוס חיתול חדש בפינה של האגף החדש ויצאנו לעבר "האגף הישן" לתערוכה של שרון יערי, זנק אל עצמך.התערוכה מוצגת באולם הגדול בבנין המרכזי. התרשמות חיובית מהטקסט הקצר של האוצרת, ואז נפתחת מולי התערוכה. תמונות בגדלים שונים, צבעוניות, שחורות ולבנות, דיגטליות, אנלוגיות, מסגרות שונות, וכמובן תצלומים שקשה להוריד מהם את העיניים.מפגן כח של איכות צילום והדפסה שמרשימים אותי, סטודנטית משוחררת שבילתה עד לפני ארבעה חודשים במעבדה הדיגטלית ועמלה ימים ולילות על פרוייקט הגמר שלה בצילום, טירוף (לחובבי הז'אנר (-:).
למכורי הצילום אוסיף שלא צויין תחת הצילום מהי הטכניקה, דבר שגרם לי למשחק ניחושים והתקרבות לתצלום בנסיון לזהות במה צולם? איך פותח? איך הודפס.
התערוכה מאגדת 80 תצלומים מכל מיני עבודות, מוכרות יותר ופחות, בפורמטים שונים ומגוונים. יערי, צילם ברחבי הארץ ומציג מציאות מלנכולית דרך צילום יפייפה.
התצלומים שישארו איתי הם "אחרי שיטפון, נחל הבשור, 2010" (מימין). צילום כל כך שקט שמעיד על הרעש הגדול שהתרחש לפני.
בעיני, תערוכה חובה. לא לפספס. 

משם עברנו לגלעד אופיר זוכה פרס קונסטנטינר לצילום לאמן ישראלי 2013. תצלומי נוף ישראלי, עיסוק בתרבות מקומית, קומץ תצלומים מוכר למדי, קומץ יפה ומרשים  אך כנראה יעניין מאוד את מי שלא נחשף להם עד עכשיו או שוב, למי שרוצה לראות איכות צילום והדפסה מרשימים. הגעתי כבר למוזיאון לא הייתי יוצאת בלי לעבור בחדר הזה סה"כ מדובר בקלאסיקה.

מעבר חד לאגף החדש, במסדרונות ובחללים השונים, עבודה סרוגה ענקית שמלמטה נראית, ותסלחו לי, כמו ביצים של שור. בנימה רצינית יותר, עבודה מרשימה השייכת לג'ואנה ושקונסלוש. ה"דבר" העצום הזה ממלא בצבעוניותו את כל האגף החדש, תחושה שדרקון סיני ברח מהתהלוכה ועצר לנוח במבנה. כמובן שהטקסט שמדבר על העבודה הוא ממני והלאה, מוזמנים להתרשם בעצמכם. לוזיטנה 2013

בגלריה לצילום מוצגת תערוכה, המציינת ארבעים שנה למלחמת יום הכיפורים, כוללת כ-40 תצלומים שצילם מיכה בר–עם ערב המלחמה, במהלכה, מתוכה ובזמן אמת. חובה נקודה.

הדובדבן שבקצפת, ג'ף וול - נראות. לצלמים ואוהבי הצילום, לראות בארץ את עבודותיו הקלאסיות שעליהם לומדים בשנה א בבתי הספר לצילום, זהו רגע שיא. לא אסתיר, התרגשתי, חזרתי שוב ושוב לאולם והתרשמתי מחדש. הסצנות המבויימות של ״רגעים שאין בהן כלום״, שימוש מדהים בתאורה, איכויות חלומיות. כל כך נהנתי שקשה לי להתרכז, מזל שכתבו כל כך יפה באתר של המוזיאון: "וול מתייחס לרגע החולף ולשגרת היומיום, אך למרות החזוּת הישירה של תמונותיו, הן אינן תצלומי רחוב בנוסח "הרגע המכריע". הימנעותו מקלישאות הצילום התיעודי עומדת ביסוד הסגנון ה"קרוב לתיעודי" שלו ומנחה את הנוסח המקביל של העשייה ה"קולנועית": שִחזוּר מדוקדק של סיטואציות המועלות מן הזיכרון ושל רשמים כפי שנקלטו בתודעה, תוך הפניית תשומת לב לתהליכי העיבוד, תודעתיים וטכניים, והדגשת המרחק והפער מן הקליטה האוטומטית או האגבית."

 13:00 במסעדה החדשה, פסטל, עסקית צהריים טעימה טעימה וקדימה הביתה התינוק צריך לנוח.

מבחינתי יום מושלם, מוזיאון תל אביב ריכז בשבילי את מיטב הצילום, יש תמורה בעד הנסיעה מכרכור הרחוקה. ממליצה בחום.

רוני